HeaderBanner.jpg
  נזכור ונחזור  
 
 
 
שטח האולפנא והמבנים שהיו בגוש קטיף

 

גוש קטיף היה גוש יישובים שכלל 21 יישובים ומושבים ושכן בדרום רצועת עזה,
בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל באלח בצפון הגוש, חאן יונס בשוליו המזרחיים, וחוף הים התיכון במערב.

__640
מבנה האולפנא בגוש קטיף.

היסטוריה
ראשיתו של הגוש הייתה בהצעתו של יגאל אלון ב-9 במאי 1968 לממשלה להקים שני יישובים אזרחיים
או היאחזויות נח"ל בין עזה לרפיח. אלון נימק את הצורך בהקמתם היישובים בלשון זו:
"קיימות משבצות קרקע אשר בהכשרה לא יקרה ניתן להכשירן. להתיישבויות אלו חשיבות עליונה
לעתיד המדיני של הרצועה על ידי כך שהן מפצלות את הרצועה דרומה מהעיר עזה. כמו כן, קיימת
חשיבות ביטחונית רבה לנוכחות יהודית בליבה של עזה."
ההתיישבות ברצועת עזה החלה עוד לפני הקמת גוש קטיף כשחודשה ההתיישבות בכפר דרום,
שהייתה אחד מ-11 הנקודות שעלו לקרקע בליל ה-6 באוקטובר 1946 (מוצאי יום כיפור תש"ז),
אך פונתה במהלך מלחמת השחרור. ב-11 באוקטובר 1970 עלתה מחדש לקרקע ההיאחזות בכפר דרום.
בהמשך נוסדו בגוש קטיף יישובים שונים, רובם מושבים חקלאיים. בשנות ה-90 ובתחילת
שנות ה-2000 קמו בגוש מספר מאחזים כתגובת התרסה נגד הטרור הפלסטיני.

ישובי הגוש
גוש היישובים עצמו היה ממוקם בין רפיח לדיר אל באלח, אולם היות שהמועצה האזורית
חוף עזה הוסמכה על כלל היישובים הישראליים ברצועת עזה, צורפו אל הגוש באזכורים
רבים גם היישובים מצפון ומדרום לעיר עזה . בגוש עצמו נמצאו ששה עשר היישובים הבאים:
נצר חזני
קטיף
גני-טל
תל קטיפא
נווה דקלים
גדיד
גן אור
בדולח
בני עצמון
כרם עצמונה (הרחבה של בני עצמון)
שליו
פאת שדה
כפר ים
רפיח ים
שירת הים
מורג
מעט צפונה מהם ליד דיר אל באלח היה ממקום היישוב כפר דרום (היישוב הראשון בגוש קטיף)   
בין עזה לדיר אל באלח היה ממקום היישוב נצרים.
צפונית לעזה (ליד בית חנון) שכנו שלושת היישובים:
ניסנית
אלי סיני
דוגית


 

תיירות וכלכלה
בגוש קטיף היו ארבעה חופי רחצה: חוף התמרים, חוף דקלים, חוף נצרים וחוף אשלים.
חלק מהחופים היו נפרדים (על ידי מחיצה המפרידה בין גברים ונשים), וחלקם במתכונת של "חוף משפחה" -
כך שמשפחה מצומצמת הייתה יכולה לשבת בו ללא זרים. כמו כן סמוך ליישוב
נווה דקלים היה קיים מלון "חוף הדקלים" השוכן בסמוך לחוף הים, מלון זה
ננטש עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000. לצד החופים היו בגוש קטיף
שני פארקים גדולים: פארק האגם וה"קטיפארי" (מעין פינת חי מורחבת). כמו כן, אורגנו סיורים חקלאיים
בגוש קטיף, שנועדו עבור חקלאים ומגדלים שרצו להתרשם מהחקלאות בגוש קטיף
ומשיטות העבודה של חקלאי הגוש.
למרות האטרקציות התיירותיות, הפרנסה העיקרית בגוף קטיף הייתה חקלאות.
עד להתנתקות, 10% מהתוצרת החקלאית של מדינת ישראל מקורה היה גוש קטיף.
65% מייצוא ירקות החממה האורגניים בישראל ו-90% מירקות העלים ללא חרקים בישראל גודלו בגוש קטיף.
קהילות גוש קטיף הקימו אתר אינטרנט, בשם קטיף.נט. האתר שימש הן להסברה כלפי חוץ,
עידוד תיירות ופרסום תוצרת גוש קטיף והן לתקשורת פנימית בין חברי הקהילה.



התקפות טרור על הגוש
החל מפרוץ האינתיפאדה בשנת 1987, היו יישובי הגוש ותושביו מטרה למאות
התקפות טרור מצד הפלסטינים. בשנות השמונים היו אלה זריקות אבנים ובקבוקי תבערה
לעבר מכוניות ישראליות בצירי הנסיעה ברצועה. בשנות התשעים, ירי והנחת מטעני חבלה
נגד מכוניות ישראליות בציר התנועה וסכינאות בנקודות חיכוך בין הישראלים לפלסטינים.
בשנת 2001 חלו תמורות ושינויים במאפייני הטרור. זאת כתוצאה מההערכות הנרחבת
של צה"ל באמצעי מיגון וביטחון בישובים ובצירי התנועה. משנים אלו ועד פינוי היישובים,
רוב ההתקפות כללו הפגזה במרגמות. בחלוף הזמן פיתחו הפלסטינים רקטה
מאולתרת בשם "קסאם". המאמצים לפגוע בישראלים בצירי התנועה לא פסקו. ציר כיסופים,
שהיה באותה עת כביש הגישה היחיד לגוש ושעובר בין דיר אל באלח לחאן יונס,
שימש כמטרה עיקרית לפיגועי ירי מצד המחבלים ולא מעט ישראלים נרצחו בו כתוצאה מירי,
שבוצע בחסות פרבריה הצפוניים של חאן יונס. פיגוע הירי החמור מכולם בציר היה רצח טלי
חתואל וארבע בנותיה. בנוסף להתקפות על הציר, בוצע מספר ניכר של נסיונות חדירה אל
עבר יישובי גוש קטיף, רובם סוכלו על ידי צה"ל, אם כי מספר פעמים המחבלים
הצליחו לחדור אל אזורי החממות ולפגוע בעובדים ששהו שם.
בנוסף לפיגועי הירי, תושבי גוש קטיף חיו תחת הפגזה מתמדת מצד הפלסטינים.
5904 פצצות מרגמה ורקטות קסאם נורו אל עבר יישובי הגוש מאז פרוץ אינתיפאדת אל אקצה.
ההפגזות התבצעו בתדירות כמעט יומיומית ורובן מאזור חאן יונס.
 
המאבק והגירוש...
 
טקס יום גוש קטיף באולפנא יום שני כד' שבט תש"ע
 
                                                                                           בית הכנסת בקטיף תובב"א 
                                                                                          ציירה רעות שמואל מכיתה י'
 
תמונות מההצגה תמונות מחיינו שנכתבה, בוימה,הופקה והוצגה ע"י תלמידות האולפנא בהנחייתה של הגב' טובי גרינולד בתשנת תשס"ח
 
                                                                                                       יום גוש קטיף תש"ע

 הנה - זה כאן
שם -אתה תביט לשם
זה המקום של גוש קטיף
זה לא למעלה בשמיים
זה לא מעבר למים
הנה תביט לכאן
זה המקום של גוש קטיף
שם יש
דיונות וצדפים ודקלים
וריח של ים ואויר עם נשמה
שם יש פיסת ארץ חיים
שזועקת אלי
מלאה געגועים.
הנה זה כאן
איפה שהאצבע שלי מצביעה
אתה רואה את הגבעה עם העץ
ומאחוריה פיסת ים וגלים
זהו - זה כאן
אולי בשביל מישהו אחר
זה נראה כמו כל ים אחר
אבל בשבילי
זה הבית שלי
זו אדמת גוש קטיף
שמחכה לי
לנו
ולכל עם ישראל
ואם גם
רק זה
מה שאני יכול לראות מכאן
אני אגיע ואומר לך:
גוש קטיף-אני אחזור
ופתאום זה לא
נראה כל כך
רחוק ....

תמונת שקיעה בים של גוש קטיף

 
                                                                            תמונות ממרכז קטיף שבניצן
 

זהו המקום לכתיבת זכרונות, תובנות הגיגים, תמונות וכדו'..  לחצי כאן
 
קישור למרכז קטיף
המקום ששומר את הזכרונות של כולנו...
http://www.gushkatif.co.il
 
  יום הזיכרון לגוש קטיף באולפנא                                                                                                                        קיץ תש"ע 

 
התאספנו היום ערב ר"ח אב כמה עשרות בנות ואנשי צוות לציין יחדיו 5 שנים לגירוש מגוש קטיף.

היום נפתח בשיחה של ראש האולפנא כשהוא מנסה לגעת בקצוות של זיכרון ושיכחה, בין ה'שכיח' – הנוכח המצוי לבין ה'שיכחה' הנעדרת, המרחיקה, בין שיכחה המטילה אותך לייאוש לבין שיכחה המגינה מיאוש ומובילה לצמיחת כוחות, לעתיד טוב יותר ובין זיכרון מייאש שטובה לו השיכחה לזיכרון בונה השוכח את הכאב המשתק אך זוכר את הכאב המדרבן, הדוחף אל השינוי והתקוה.

אנו חייבים לזכור גם אם קשה למען המשך הזיכרון בדורות שיבואו.

פגשנו את משפחת שי וחנה כהן מנוה דקלים בסרט שצולם בימי הגוש האחרונים חווינו איתם את ההתלבטויות, הספקות, האמונה האיתנה, התפילות והדמעות.

שמענו ממזל את סיפורה שלה ומשפחתה בימים האחרונים בגוש, את עצמת ההרגשות, החיבור והניתוק, על השונות בין אנשים ותובנות ביחס להתמודדות ולדרכי המאבק.

הפגנו את החלק ה'כבד' בתיאטרון פלייבק של בנות קצ'קעס שתרגמו ספורי גירוש ודילמות לדרמה, מחוייכת לעיתים.

בהמשך פגשנו בפנאל – אותו הנחתה בטוב טעם ובנעימות המורה דבורה נעור – בו התארחו

ליאור כלפא – נוה דקלים, ניצן

הרב אליקים צדוק – נוה דקלים יד בנימין

מיכל ורד – נצרים, פתח תקוה

מיכל שומרון – נוה דקלים, עין צורים, מזרח לכיש.

אנשים שונים חוויות שונות, עשיה שונה ערב הגירוש ולאחריו.

מעט מן הדברים שנאמרו בפאנל.

ליאור כלפא : לאחר הגירוש יש לעבוד על חיזוק הקהילות, חיזוק הכח הפוליטי של ציבור שוחרי התורה אוהבי ארץ ישראל, השתלבות של צעירנו וציבורנו במשרדי הממשל והמדיניות, עבודה עם עם ישראל , שלא יהיו בהפגנות רק ציבור ה'כיפות הסרוגות'.

הרב אליקים : לא ב'אהבה' ננצח אלא ב'גאוה' ננצח. הפסיחה על שתי הסעיפים של הציבור הדתי לאומי איפשרה את ביצוע הגירוש. אילו היו נשמעים לדעת תורה באופן החלטי הגירוש לא היה יוצא לפועל.

מיכל ורד :משבר הוא הזדמנות לחשיבה חדשה, לדרך חדשה וזו הבחירה שלי. הצרה על כך שטווח הדיונים היה בין 'לא רוצים מלחמת אחים' לבין 'כניעה מוכרזת מראש', באמצע יש עוד כמה 'תחנות' שהיה כדאי לבחור בהם. המדינה נשארה 'המדינה שלי' אבל איבדה את התמימות לחשוב שההנהגה תמיד צודקת.

מיכל שומרון : "אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת..." זה מה שהתנגן כל הזמן בראש ולכן, פתחנו מפה איפה אפשר להמשיך את ההתיישבות, במקום שחסר ומצאנו את 'מזרח לכיש', חבל ארץ לא מיושב ושומם. מודים לקב"ה שנותן לנו שוב את הזכות לא לעצור ולהקים ישוב חדש, קהילה חדשה. עם זה אני קמה בבוקר.

תובנה נוספת, נכון שהבג"ץ קובע והפוליטיקאים מחליטים אבל מי שמשפיע זו התקשורת ואותה צריך גם לכבוש.

את היום ליוותה תערוכה של מוצגים, מסמכים, תמונות וקטעי עיתונות מאותם ימים. תודה לעדי בוכריס, אביגיל זיסמן ולצוות המדריכות. היה מדהים.

אנו מעריכים ומודים לכל הבנות ואנשי הצוות שנענו לאתגר והשתתפו ביום מיוחד זה.

וכפי שסיים הרב אליקים, מכאן הולכים רק לבניין ביהמ"ק במהרה בימינו.
 
נזכור ונחזור!
 
שנה חמישית

לגירוש גוש קטיף
יום גוש קטיף במערכת החינוך - תשע"א - הרב יאיר כותב

·       נקודה חינוכית

           פרשת משפטים תשע"א

          יום גוש קטיף כב שבט תשע"א

 

על הזיכרון כותב הכוזרי :

...אחרי כן מטיל החסיד על כח הדמיון להעביר לנגד עיניו, כחיקוי לעניין האלוהי המבוקש, את המחזות הנהדרים ביותר השמורים בנפשו על ידי הכח המשמר, כגון מעמד הר סיני, ומעמד אברהם ויצחק בהר המוריה, וכגון משכן משה, וסדר העבודה, ושכון הכבוד בבית, ורבים כיוצא באלה. אותה שעה הוא מצווה על הכח המשמר שיאצור את כל אלה למען לא ישכחם. [ספר הכוזרי, מאמר שלישי, ה']

הזיכרון קושר אותנו למה שהיה, א"א לאהוב משהו בלי להכיר אותו ואי אפשר להכיר באמת בלי לאהוב, אהבה תלויה בזיכרון וזיכרון תלוי באהבה. באנו לגוש קטיף מאהבה. ובגלל שהייתה אהבה לא עזבנו גם כשהיה קשה, וכשאמרנו ב'אהבה ננצח' – המשפט אולי הכי טעון לאחר הגירוש –לא הייתה זו טקטיקה, זה היה אומר החיים שלנו (ואינני מתייחס כרגע בכלל לאסטרטגיה של דרכי המאבק וכו' ולויכוח סביב מונח זה. זה דיון לבמה אחרת). הייתה אהבה בין אנשים (וכן, גם היו מחלוקות וויכוחים...), הייתה אחריות, היה שיתוף בין ובתוך קהילות, בין האדם לאדמה וכשנדרשנו לצאת למאבק רצינו להיות כולם יחד. לתת מקום לכולם, בדרכם וזה העניק לכולנו הרבה כח, נדמה לי שגם ה'משובחי"ם' לגווניהם וסגנונותיהם לא תמיד ירדו לסוף דעתם של אנשי גוש קטיף באותם ימים קשים.

וכש'מתים' האהבה לא נגמרת... כי אהבה אינה מוגבלת בזמן ובמקום, ואהבה נותנת אנרגיות, כוחות והרבה אמונה.

צריך להעמיד חזון וחזון לא אמור להשתבש בגלל קשיים, העמדת חזון היא דווקא במקום שיש קשיים. חזון אמור להוות מיגדלור במקום שיש חושך ואנדרלמוסיה. החזון מסייע, מדריך ומכוון כיצד מגיעים אל היעדים, ויתרונו דווקא במצבים הקשים. ואם ליבך זוהם ברעל הייאוש, אל תתיימר לחשוב שהחזון אבד. שמח כי הוא נמצא אצל אחרים שנושאים אותו בליבם, בתקוותם ובמעשיהם.

לא הצבנו לנו מטרות נשגבות, רק לגור בארץ ישראל בקשנו . באנו בלב נקי ותמים ובאהבה פשוטה.

את האהבה הזו שבנו אי אפשר למחוק מאיתנו. היא תשמר כחוק שימור האנרגיה... ואהבה היא האנרגיה העוצמתית ביותר והיא תתפשט ותאחז בכולם.

כך כתב הרב קוק זצ"ל באורות ישראל פרק ג' פסקא יא' :

הנשמה שלנו גדולה היא, חזקה ואדירה, חומות ברזל היא משברת, הרים וגבעות היא מפוצצת, רחבה היא מרחב אין קץ אי אפשר לה להתכוץ, מוכרחת היא להתפשט, על כל אלה מליוני הנפש הישראליות שלנו, בכל דרגותיהם, בכל עליותיהם וירידותיהם, בכל ההרים שעלו שמה ובכל העמקים שירדו שמה, בכל מרומי קרת שהם עומדים שמה בראש מורם, בכל החורים אשר התחבאו שמה מעוצר בוז וקלון, עמל ויגון. בכולם, בכולם נשמתנו תתפשט, את כולם תחבק, את כולם תחיה ותעודד, את כולם תשיב למקום בית חיינו. "מי כאלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם" ישעהו ס ח.
 
                                                               שבת שלום!
 
                                                                 הרב יאיר
 
0211200909202673-copy.jpg